רש"י על יבמות מ״ד

1 מתני' היתה אחת כשרה - לכהונה ואחת פסולה כגון שנתגרשה מאיש אחר:

2 אם בא יבם לחלוץ חולץ לפסולה - ולא יפסול את הכשרה לכהונה דלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם אע"ג דהוא אין צריך להם:

3 גמ' ארבעה אחין ס"ד - כיון דלא הוו אלא ד' וכולן מתו כדקתני מתו מאן מייבם:

4 ושבקינן ליה - בתמיה ובמה יפרנס כולן:

5 דאפשר ליה - שעשיר הוא ויכול לזונן:

6 עונה בחדש - עונה של ת"ח מערב שבת לערב שבת וזהו אשר פריו יתן בעתו בכתובות דף סב: דמטי לכל חדא עונה בחדש:

7 ונייבם לחדא - ברישא והדר נחלוץ לחדא:

8 כל שאינה עולה - לבית דין לייבום שאינה זקוקה להתייבם דרחמנא פטרה דכתיב את בית אחיו בית אחד הוא בונה ולא שני בתים אינו עולה לחליצה:

9 אלמה לא - בתמיה. כלומר ואי שתי בתים בעלמא פטורה מי לא איצטריך למיסר צרת ערוה והא איצטריך סד"א ערוה אבראי קיימא ולא רמיא קמיה והויא לה צרת בית אחד ותתייבם קמ"ל:

10 כאן שנה רבי - במשנה זו למדנו רבי לא ישפוך כו':

11 מתני' המחזיר גרושתו - משנישאת:

12 והנושא את חלוצתו - דקיימא עליו בלאו דשוב לא יבנה:

13 והנושא את קרובת חלוצתו - לקמן בעי לן בגמרא הא קרובת חלוצתו לאו דאורייתא היא:

14 יוציא והולד ממזר - דסבר ר"ע יש ממזר מחייבי לאוין:

15 קרובת גרושתו - דגרושתו כאשתו ואחותה או אמה חייבי כריתות נינהו לגביה:

16 גמ' אימא קרובת גרושתו - ורבנן אמחזיר גרושתו ונושא חלוצתו פליגי:

17 ודלמא הא קמ"ל דיש ממזר מחייבי כריתות - וה"ק אע"ג דפליגי רבנן בחייבי לאוין מודים הם בחייבי כריתות שהולד ממזר:

18 ודלמא לעולם לא איירי בה - ודקאמרת לאשמועינן שאר חייבי כריתות:

19 איידי דתנא רישא מחזיר גרושתו ונושא חלוצתו וקרובת חלוצתו - ופליגי רבנן עליה תנא נמי ומודים בקרובת גרושתו אבל קרובת חלוצתו ה"נ דלר"ע הוי ממזר:

20 הכתוב קראו ביתו - ולית ליה סתמא דמתני' בריש פרקין יבמות מא. דקתני החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת דלר״ע פטורה לגמרי:

21 שהולד פגום - ואם ילדה בת פסולה לכהונה כחללה:

22 שכן היא עצמה מתחללת - שאם מת כהן גדול אסורה אפילו לכהן הדיוט שפסלה זה בביאתו ועשאה חללה דכתיב לא יחלל זרעו ויקרא כ״א:ט״ו ולא כתיב ולא יחל ומשמע ב' חילולים אחד לה ואחד לזרעו והכי מפרש בקדושין דף עז. או אם בת כהן היא פסלה מן התרומה כדאמר במכילתין לקמן יבמות דף סח. תאמר במחזיר גרושתו שאין היא עצמה מתחללת דאי למפסלה לכהן לא מפסלה בהאי חזרה דהא פסולה וקיימא משעת גירושין ואי לתרומה לא מתסרא בהכי כדאמר בפרק אלמנה לכהן גדול לקמן יבמות דף סט.:

23 המחזיר גרושתו - משנשאת:

24 אין לו בה קדושין - דקסבר ר"ע אין קדושין תופסין בחייבי לאוין:

25 והיא פסולה - לכהן דזונה היא:

26 וולדה פסול - ממזר הוא:

27 למאן - קתני ולדה כשר לאו לכהונה:

28 הא כדאיתא והא כדאיתא - היא כשרה לכהונה ולדה כשר לבא בקהל אבל לכהונה פגום:

29 ה"נ מסתברא - דהא כדאיתא והא כדאיתא:

30 והיא תועבה - דקא פרכת היא תועבה ואין בניה תועבין לא תידוק הכי אלא היא תועבה ואין צרתה תועבה ליאסר לייבום אלא מתייבמת:

31 ר' יהושע - דאמר במתניתין לקמן יבמות דף מט. אין ממזר אלא מחייבי מיתות:

32 עשאה זונה - ופסלה לכהונה. אבל לעיל גבי מחזיר גרושתו ליכא לשנויי הכי דאמר בפרק אלמנה לכ"ג לקמן יבמות דף סט. ואימא נבעלה לפסול לה מחזיר גרושתו ומשני זר אצלה מעיקרא בעינן: